ערעור על החלטת ו"ע לפי חוק הנכים בעניינו של חייל שחלה בסכיזופרניה

לפנינו ערעור על החלטה מיום 21.5.06 של ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט - 1959  (להלן: "החוק" או "חוק הנכים") שליד בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ש' יעקובוביץ והחברים ד"ר קרפל ועו"ד שגיב). בהחלטה זו נתקבל חלקית ערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב מיום 13.6.02. בהחלטת המשיב נקבע קשר של החמרה בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלתו (מחלת הסכיזופרניה) בשעור של שליש. ועדת הערעור ביטלה את החלטת המשיב, תוך שהגדילה את שיעור ההחמרה ל- 50%.

רקע

1.          המערער, יליד 1972, התגייס לשירות חובה ביום 23.7.90 ונקבע לו פרופיל רפואי 97. המערער הוצב לשרת בחטיבת גולני. לאחר טירונות, קורס מכ"ים, שירות בקו ואימון, שובץ המערער לגדוד 51 של החטיבה. במהלך השירות עבר המערער עבירות משמעת אחדות, לרבות נפקדות ועריקות בגינן נשפט המערער ונכלא מספר פעמים. בשלב מסויים, נפלט המערער מחטיבת גולני ועבר לשרת בבסיס הקריה בתל אביב.

2.          בתקופת מאסרו של המערער, בחודש פברואר 1994, עבר הוא התקף פסיכוטי בכלא הצבאי. בעקבות זאת, הופנה המערער לקב"ן, אשר המליץ, ביום 7.3.94, להוריד את הפרופיל הרפואי של המערער מ-97 ל-21, תוך קביעה כי אין המערער כשיר לשירות. ביום 13.3.94, המערער הועמד לפני ועדה רפואית אשר קיבלה את עמדת הקב"ן. המערער שוחרר אפוא מן השירות ביום 11.5.94.

3.          ביום 20.8.01, הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים להכרה בזכות על פי החוק. הוא ביקש לקבוע כי לקה במחלת נפש תוך ועקב שירותו הצבאי. תביעתו זו נתקבלה באופן חלקי על ידי קצין התגמולים ביום 13.6.02. קצין התגמולים הסתמך על ממצאי הוועדה הרפואית, אשר בדקה את המערער ביום 26.5.02. ועדה זו חיוותה את דעתה כי דרגת נכותו הכוללת של המערער הינה 70% וכי שליש מתוכם יש לזקוף לשירותו הצבאי. לפני הוועדה הונחה חוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' מסטר מיום 3.3.02, שניתנה לאחר בדיקת המערער ביום 10.2.02.

ההליך לפני ועדת הערעור

4.          המערער ערער על החלטת קצין התגמולים לועדת הערעור. כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו. המערער תמך את ערעורו בחוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי מיום 14.9.03 ואילו המשיב נסמך על חוות הדעת של פרופ' מסטר מיום 3.3.02 ועל חוות דעתו המשלימה מיום 20.11.03, שניתנה בתגובה לחווה"ד של פרופ' לוי. המומחים נחקרו לפני ועדת הערעור, וכן נחקר המערער.

5.          מחוות דעתו וחקירתו של פרופ' לוי עלה כי שיעור נכותו של המערער בגין הסכיזופרניה, הוא 100% וכולו נגרם עקב שירותו. מסקנתו זו של פרופ' לוי נסמכה על טיעונו כי תנאי השירות הצבאי ולחציו, הם שגרמו לתחילת המחלה. פרופ' לוי מצביע על שני אירועים טראומתיים שקרו במהלך שירותו הצבאי של המערער. האחד - אירוע חקירת המערער במצ"ח (בשלהי שנת 1991, לפי הטענה). במהלך החקירה (שנטענה להיות פתאומית, עולבת ומשפילה), הואשם המערער בנטילת סמים. הוא נשאל לשמות חבריו ומסר שמות אחדים של חברים הן מן הצבא הן מחוצה לו. בסופו של דבר, העלתה החקירה חרס והמערער לא הועמד לדין. ברם, כך מוסיף פרופ' לוי, החקירה הטביעה את חותמה השלילי על המערער ולא זו בלבד אלא ששמו של המערער יצא למרחוק כמלשין, "שטינקר", שיודעים עליו ומדברים עליו וחבריו התרחקו ממנו. מכאן ואילך החלה התדרדרותו של המערער. או-אז, החלו בעיות המשמעת השונות לצוף, הוא נעדר מן השירות, נכלא, חווה יחס קשה בכלא ואף הורד בדרגה (מסמל לטוראי) והועבר לשמש עובד רס"ר. השני - לחץ שחווה המערער מחמת שלא יכול היה לבקר את אביו שלקה במחלת לב (במהלך השירות הצבאי) ולא היה יכול לתמוך כראוי באביו עובר לפטירתו ביום 12.10.93 (אף זאת במהלך השירות).

לכך מתווסף לחץ ממנו סבל המערער גם בשל כך שיומיים לאחר תום השלושים לפטירת אביו, נלקח הוא מביתו על ידי שוטרים צבאיים כשהוא באזיקים, לעיני שכניו.

לסיכום: חקירתו של המערער במצ"ח, שבעקבותיה יצא שמו של המערער לשמצה כמלשין ו"שטינקר" וכמי שראוי להתרחק ממנו, וכן בעיקר "לכידתו" הטראומטית של המערער בידי שוטרים צבאיים לאחר תום השלושים, הם אפוא הנתונים שהיו ראויים להישקל בידי גורמי הצבא ובעטיים התפתחה מחלת הנפש אצל המערער.

6.          לעומת פרופ' לוי, סבר פרופ' מסטר, בחוות דעתו הראשונה, כי שלושה גורמים חברו להם אצל המערער ותרמו למחלתו. הגורמים הם ראשית, חוויותיו מן השירות הצבאי, קרי: הנפקדויות ועונשי המאסר שהוטלו על המערער בעקבות זאת; שנית, מחלתו ופטירתו של אביו; שלישית, פטירת חברתו של המערער ממחלת הסרטן. פרופ' מסטר ציין כי החומר אשר מצוי בתיקו האישי של המערער מצביע על פטירת החברה, אך המערער שלל לחלוטין את העובדה שהיתה לו חברה שחלתה ונפטרה. פרופ' מסטר סבר כי משקל הדיכאון הקשה שנגרם למערער על ידי השירות הוא שליש מכלל הגורמים למחלתו. בחוות דעתו המשלימה של פרופ' מסטר (שניתנה, כאמור,  במענה לחוות דעת פרופ' לוי) צויין כי לפי מסמכים שהוצגו לעיונו של פרופ' מסטר, השתמש המערער בסמים בתקופת שירותו הצבאי וצרך אלכוהול בכמויות גדולות. השימוש המתמשך והכבד, לפי דברי פרופ' מסטר, תרם משמעותית להפרעותיו של המערער. לדברי פרופ' מסטר, פרופ' לוי לא נתן לכך משקל, כשם שלא ייחס חשיבות לכך שבשנת 1994 המערער נפגע בתאונת דרכים שאירעה תוך נהיגה בשכרות, וסבל מזעזוע מוח. עולה, אפוא, כי בחוות הדעת המשלימה לא סטה פרופ' מסטר מקביעותיו בחוות דעתו הראשונה.

7.          עם זאת, בחקירתו הנגדית הסכים פרופ' מסטר לראות בגורמים הצבאיים כתורמים  למחלתו של המערער בשיעור של שני שלישים ולא 50% כפי שקבע בשתי חוות הדעת שערך (עמ' 87 לפרוטוקול הדיון לפני הוועדה שורות 3 - 4).

8.          המערער נחקר לפני הוועדה על תצהירו מיום 26.10.01 (שהוגש בתמיכה לתביעתו להכרת זכות בפני המשיב). מחקירת המערער עלה לראשונה באופן חד משמעי כי מות חברתו של המערער ממחלת הסרטן, לא היה ולא נברא. יתר על כן. החקירה לא איששה את הטענה כאילו חקירת המערער במצ"ח (שנמשכה כשעה) הייתה עולבת או משפילה (ומכאן - שלא הייתה טראומטית). נוסף על כך, לא היה בפי המערער כל הסבר לטעם בגינו לא העלה בתצהירו האמור את סיפור חקירתו במצ"ח.

זאת ועוד. המערער עמד בחקירתו על רגשי האשם שחש עקב מות אביו והוסיף כי סיפור המצב הכלכלי הקשה בביתו לאחר מות אביו, הועלה על ידיו רק מתוך נסיון להשתחרר מן השירות, על אף שלא היה ממש בסיפור זה.

החלטת ועדת הערעור

9.          בהחלטתה סקרה הוועדה את טענות המערער והמשיב. הוועדה עמדה על כך שטענת המערער אודות חקירת מצ"ח והשפעתה השלילית על המערער, לא נזכרה בתצהירו, אלא הועלתה לראשונה לפני המומחה מטעם המערער, פרופ' לוי, בבדיקה מיום 28.8.03, היינו: לאחר החלטת המשיב מיום 13.6.02 ולאחר הגשת הערעור על החלטתו. הוועדה אף דנה בטענה בדבר מות חברתו של המערער ממחלת הסרטן והביאה מדברי המערער בחקירתו הנגדית לפניה, במהלכה הודה המערער כי עניין מות החברה ממחלת הסרטן הועלה על ידיו בחקירה שנערכה לו בכלא 6, בתור נסיון למצוא מפלט מן החקירה ואף מאוחר יותר, במכתב המערער שצורף כנספח לבקשתו לביטול תב"נ, מתוך מטרה לעורר רחמים. נוסף על כך, נתנה הוועדה את דעתה לטענה בדבר הלחץ שסבל המערער עקב מחלת אביו ופטירתו.

10.      הוועדה התרשמה מן המערער כמניפולטיבי, אשר המטרה מקדשת אצלו את כל האמצעים, לרבות אי-אמירת אמת. עם זאת, הוועדה קיבלה את עדותו בנושא הסיפור על פטירת חברתו, כסיפור שלא היה ולא נברא. הוועדה לא קיבלה את טענתו של המערער אודות חקירת מצ"ח והשלכותיה. טעמה של הוועדה לדחיית טענתו זו של המערער היה שבעדות כבושה קא עסקינן.

11.      הוועדה קבעה כי המערער היה נתון בדחק ובמתח סביב מחלת אביו, פטירתו והמצב הכלכלי בבית וכי עשה שימוש בסמים וצרך אלכוהול במהלך שירותו (והכוונה לצריכת אלכוהול מופרזת). הכחשת המערער את האמור לעיל, היא ביטוי נוסף לדרכו המניפולטיבית, שמטרתה אחת: להותיר על פני השטח בשלב זה רק את הגורמים הצבאיים כעילה למחלתו, תוך העלמת שאר הגורמים לפרוץ המחלה.

12.      הוועדה דנה בחוות דעת המומחים ובחקירותיהם. היא ציינה כי פרופ' מסטר הסכים לשנות מקביעתו כי משקלם של תנאי השירות כגורם למצבו של המערער הוא 50% והעמיד את משקלם על שני שלישים. הוועדה הוסיפה כי פרופ' מסטר לא הסכים לשנות מקביעתו הראשונית ביחס לתרומת תנאי השירות לפרוץ המחלה (שליש). בסופו של דבר, העדיפה הוועדה את עמדתו הרפואית של פרופ' מסטר, לפיה מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער נגרמה משילובם של גורמים אחדים, צבאיים (תנאי השירות, קרי: נפקדויות וכליאות חוזרות ונשנות) וחוץ צבאיים (מתח ממקור משפחתי ושימוש באלכוהול ובסמים). הוועדה קבעה כי מחלת הסכיזופרניה בה לקה המערער החמירה בתקופת שירותו הצבאי ובעטיו בשיעור של 50%.